‏הצגת רשומות עם תוויות חורף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חורף. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

מי שיטרח בסתיו - ייהנה מדשא מוצלח בחורף


מי שיטרח בסתיו - ייהנה מדשא מוצלח בחורף



הסתיו הוא ההזדמנות האחרונה למנוע נביטת עשבי חורף.

לאחר הנביטה כבר יהיה קשה להשמיד אותם!


בגינה, כמו במקומות רבים אחרים, פעילות מנע פשוטה יכולה למנוע יכולה למנוע הרבה בעיות ונזקים בעתיד. מי שרוצה להימנע מנביטת עשבי חורף בגינה מוטב שיקדים ויפזר בגינה רונסטאר גרגירי כבר בתקופת הסתיו. עשבים שנבטו כבר קשה להשמיד.

גם בחורף הדשא עלול להתייבש - במקרים רבים נוצרת שכבת קרקע עליונה ואטומה, אשר מונעת ממים, מאויר, מדשן ומחומרי הדברה לחדור לקרקע ולהגיע לשורשי הדשא. בהמשך, השורשים מתייבשים ומתנוונים והתוצאה היא שהדשא אינו מתפתח.

הסיבות הנפוצות להיווצרות האיטום הן אדמה כבדה ואטומה שהגיעה עם מרבדי הדשא או במצע הגידול, קומפוסט לא מפורק שיוצר שכבה שומנית אוטמת, שכבה אורגנית הנוצרת משאריות דשא שמת עקב פעילות מזיקים או השקיה לא נכונה וקרקע מהודקת עקב דריכה רבה של בני אדם או של בעלי חיים.


מומלץ לאוורר על ידי מאווררת צינוריות או קלשון אזורים שהרדמה בהם מהודקת ואטומה כמו שביל הליכה בתוך המדשאה, מסלול ריצה של הכלב, מקומות שבהם המים עומדים ועוד. חירור הקרקע יוצר מעבר למים, לאוויר, לדשנים ולחומרי ההדברה ומשקם את הדשא. פיזור חול לאחר החירור משפר את תוצאות האוורור, אך לא הכרחי.

דשא צפוף מדי אינו דשא בריא - השכבה המזרונית עלולה לגרום לקושי בכיסוח ולהיווצרות תנאים אופטימליים למחלות ולמזיקים הפוגעים בדשא. הסיבות הנפוצות להיווצרות שכבה זו הן נטייה טבעית של הדשא, השקיה לא סדירה או לא מספקת הגורמת להתייבשות, שאריות דשא שמת עקב פעילות מזיקים, דישון והשקיית יתר.


הסתיו המוקדם הוא תקופה טובה לדלל את הדשא. הדילול יסלק שאריות דשא יבש ועשבי קיץ. רצוי אף לחדור מעט לקרקע. הסירוק באמצעות להבים אנכיים מוצאי את עודפי הדשא החי או המת ופותח מעבר לאור, לאוויר, למים, לדשן ולחומרי ההדברה. הלהבים גם חותכים את שלוחות הדשא ועל ידי כך הצמיחה מואצת.

יש מדללות המונעות על ידי מנוע בנזין ומיועדות לשימוש מקצועי. יש מדללות המונעות על ידי מנוע חשמלי שמיועדות לשימוש ביתי וכן מדללות ידניות לשטחים קטנים מאוד.


דשא יכול להתקיים גם ללא דשן, אך זה איננו הדשא שאנו חולמים עליו. דשא איכותי ומרהיב עין דורש הזנה על בסיס קבוע, הכוללת את אבות המזון העיקריים:

- חנקן (אחראי לצמיחה ולצבע הירוק).

- זרחן (אחראי לצמיחת השורשים).

- אשלגן (מקשיח את הצמח ומשפר את עמידותו ליובש ולמחלות).

+ יסודות הקורט, שהם ברזל, מנגן, נחושת, אבץ, מגנזיום, מוליבדנום ועוד מתכות חיוניות לתפקודו של הדשא, לבריאותו ולצבעו. יסודות הקורט נצרכים על ידי הדשא בכמויות הקטנות, אך חוסר באחד מהם ישפיע מאוד על צבע הדשא ועל צמיחתו.

יש חשיבות עליונה לפיזור מדויק של דשן או כל חומר גרגירי אחר על הדשא. פיזור לא אחיד עלול לגרום לחוסר בדישון באזורים מסוימים, לעודף ואפילו לצריבה באזורים אחרים.




מי שיטרח בסתיו - ייהנה מדשא מוצלח בחורף

הקמליה-מלכת החורף

הקמליות - מלכות החורף



הקמליות הן אחד הפרחים המיוחדים והמהודרים בין צמחי הגן. פרחיהן שובי הלב מקשטים את הגן בעונת הסתיו והחורף כשרוב הצמחים האחרים בתרדמה.

הקמליות הגיעו למערב מסין ויפן לפני 250 שנה. הן שייכות למשפחה הבוטנית של התה. הסוג קמליה מחולק למינים רבים יש למעלה מ- 250 מינים ראשיים והם מזוהים בעיקר לפי הפרחים והעלים.

קמליה סינית - צמח התה המפורסם. בסוג זה קיים מגוון רב של שיחים קטנים, עצים וצורות שונות של עלים. התה הירוק המפורסם ביפן, עשוי מהזן קמליה סינית, ואילו התה בשאר העולם המערבי, עשוי מהכלאות שונות של הקמליה סינית-אסמיקה.

המין הנפוץ ביותר של הקמליה בגינון הוא הקמליה היפנית, זהו מין בעל צימוח ירוק וצפוף, יפה ומרשים גם בלי הפריחה. למין זה משתייכים יותר מ- 20,000 זנים והוא גדל באזורים נמוכים יחסית. בארץ ניתן לרכוש כמה עשרות זנים מתוכם.


פרחי הקמליה הללו מרהיבים ביופיים וצבעיהם בולטים בגן. הזנים השונים מופיעים בפרחים גדולים וקטנים, פתוחים וסגורים, מלאים וריקים ובצבעים מלבן לאדום וכל המגוון שבדרך.



גידול וטיפול בצמח הקמליה

מומלץ לשתול את הקמליה בתקופת החורף ולא בעונות החמות. אפשר לגדל את הקמליות בגן או בעציצים בחוץ, כשיח או מעוצבות על גזע. הקמליות זקוקות לצל והגנה מרוחות יבשות, אדמה מנוקזת, עשירה בחומר אורגני (הומוס או כבול באיכות טובה) וחומצית בקרקע. רצוי לחפות את הקרקע סביבה בשבבי עץ או חומר אורגני אחר, כדי לשמור על לחות, למנוע התחממות ולהעשיר את הקרקע. אין להשקות את הקמליה בעודף מים ובמיוחד לא בעציצים. יש לדשן אותה מספר פעמים בשנה, רצוי עם דשן עשיר בגופרית, כדי לשמר את חומציות הקרקע.

פרחי הקמליה מחזיקים מעמד בין יומיים - שלושה עד לעשרה ימים, בהתאם למינים. הניצנים מתחילים להתפתח על הצמח חצי שנה לפני הפריחה, לכן אין לגזום קמליות אלא מיד לאחר סיום הפריחה, כדי שלא נפגע בניצנים של העונה הבאה.

איריס גלזמן-משתלות וונדי
"עולם הגן": www.olamhagan.co.il




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...